זוכרים את חוק הכאוס? אני אזכיר במשפט: תנו להם להסתדר בבלגן של עצמם. זה נכון אבל מה קורה כאשר חשוב לכם שמשהו יתבצע ולהם חשוב פחות???

אתם רוצים שהם יסדרו את החדר (פעם ב...צריך לנקות), יפעילו מדיח, אולי ייקחו את הכלב לטיול והם??? הם בשלהם - ווטסאפ, סוני, חברים... הכל יחכה, כלום לא בוער.... חוץ מהקישקע שלנו פנימה.

מה עושים? יצירתיות והומור אף פעם לא הזיקו ולכן, בפעם הבאה שהמתבגר שלכם רוצה ממכם משהו (כאן ועכשיו!!!) כמו כמה שקלים לקפוץ לקניון, אך הוא לא ממלא את חובו לחברה (או לבית) תעשו את הדבר הבא: השאירו פיתקון בחדרו שעליו כתוב: השארתי לך את הכסף בחדר. אם תסדר אותו - תמצא

בהצלחה

את חוק הכאוס אתם מכירים?

יש משפחות (בטח לא שלכם...) שכאשר נכנסים לחדרו של הילד המתבגר מבינים שחוק הסדר בבית מת והכאוס חי, קיים, בועט ונושם. ובגדול!!! מסתבר, שגם בכאוס אפשר למצוא סדר (ראו את הסרטון המצורף) ויש מתבגרים שיש להם סדר משלהם. לא רק זה. מסתבר שבמילון הילדים והנוער שהם אחראיים על מונחיו המילה סדר מוגדרת באופן קצת שונה מההגדרה שלנו לסדר. תנו להם לארגן את המרחב שלהם, שיחיו בסדר בתוך ה"סדר" שהם מוצאים לנכון והעיקר...שיהיו אחראיים עליו. בהצלחה

מתי הגיע הזמן שהם יסדרו לבד את חדרם, יסייעו בארגון הבית, ישמרו על אחיהם הצעירים וייקחו אחריות על מטרה אחת קבועה?

אנחנו רוצים לשמור על ילדינו, להגן עליהם, ליצור להם חיים קלים, נוחים ומהנים אך לפעמים אנו שוכחים שאם לא ניתן להם להתמודד, לא נאתגר אותם ונציב להם יעדים ומטרות (שלעיתים אינם לרוחם) אנחנו לא נאפשר להם לצמוח, ללמוד, לרכוש מיומנויות, עצמאות וכלים לחיים.  קשה לנו לעמוד מהצד ולראות את ילדינו מתמודדים עם קושי, נאבקים, מתחבטים ואנו רוצים לעשות במקומם, להקל, לגרום להם להרגיש טוב אך אם נצליח לעמוד מהצד, לכוון אך לא לעשות במקום, לייעץ אך לא להחליט, הם יתנסו, יתאמצו, יחוו הצלחה או כמעט הצלחה אך יעברו דרך משמעותית שבדרכה הם ירכשו כלים לחיים.

בכל פעם שאני מסתכלת על בתי המתבגרת אני מנסה למצוא את עצמי. איך אני הייתי בגילה. מה הרגשתי, איך חשבתי, מה היה לי חשוב ועל מה רציתי לוותר. 

גיל ההתבגרות של הילדים קשה להורים אך קשה מאוד גם לילדים. נסו מדי פעם להיכנס לנעליהם, להיזכר בעצמכם וסביר להניח שהזיכרונות יסייעו לכולם לעבור את הקשיים ביתר קלות.